החלטה בתיק בג"ץ 839/04

השופטת א' חיות:

1.        נגד העותרת הוגש ביום 17.7.01 כתב אישום לבית משפט השלום בפתח תקווה, המייחס לה היזק לרכוש במזיד ואיומים, עבירות לפי סעיפים 452 ו-192 לחוק העונשין התשל"ז-1977. על פי הנטען, בשנת 1998 שברה העותרת עדשת מצלמה השייכת לצלם עיתונות, ואיימה על חייו.

2.        ביום 11.9.01 הגישה העותרת בקשה לעיכוב ההליכים הפליליים המתנהלים נגדה, ובקשתה נדחתה. ביום 14.11.03 שבה העותרת וביקשה לעכב את ההליכים הפליליים נגדה, וביום 17.12.03 הושב לה כי לא נמצאה עילה לשינוי ההחלטה בעניין זה. בעקבות תשובה זו פנתה העותרת בשלישית והלינה על ההחלטה, ופנייתה נענתה במכתב מיום 18.1.04, בו פורטו הטעמים לדחיית הבקשה לעיכוב הליכים. מכאן העתירה, בגדרה מבקשת העותרת כי נורה למשיב 1 להיענות לבקשתה לעיכוב הליכים. העותרת מציינת כי תחילה הוחלט על גניזת התיק נגדה בעילה של חוסר עניין לציבור, ורק לאחר מכן הוחלט להגיש נגדה כתב אישום, ולטענתה החלטה זו נובעת ממניעים זרים.

3.        דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי היקף התערבותו של בית משפט זה בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה באשר להעמדה לדין פלילי ולעיכוב הליכים הוא מצומצם, ומוגבל למקרים שבהם ההחלטה לוקה בחוסר סבירות מהותי או קיצוני (ראו: בג"צ 588/94 עו"ד שלנגר נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד מח(3) 40; בג"צ 2534/97 ח"כ יהב ואח' נ' פרקליטת המדינה פ"ד נא(3) 39; ע"פ 1261/03 אלעוקובי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). במקרה שבפנינו לא הצביעה העותרת, ולו על פני הדברים, על כך שההחלטה שלא לעכב את ההליכים נגדה לוקה בחוסר סבירות כאמור. נוסיף עוד כי טענת העותרת, לפיה ההחלטה להגיש נגדה כתב אישום נתקבלה ממניעים זרים, נבדקה על ידי הגורמים המוסמכים, אליהם פנתה בעניין זה (ובכללם מחלקת חקירות שוטרים, המשנה לפרקליטת המדינה, וכן נציב תלונות הציבור במשטרה) ולא נמצא לה כל בסיס ראייתי.

           העתירה נדחית.

           ניתן היום, ט' בשבט, התשס"ד (1.2.2004)

המשנה לנשיא                                                ש ו פ ט ת                         ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: